המשיב, מר זילברשטיין, הועסק בחברת תרדיון בתקופת ניסיון של שלושה חודשים. סמוך לתום התקופה, ובאותו רגע נמסר לו מכתב סיום העסקה — ללא הליך שימוע מסודר. המשיב טען לפגיעה בזכות יסוד פרוצדורלית; המעסיקה טענה כי בתקופת ניסיון אין חובת שימוע.
הצד התובע: חובת השימוע היא עיקרון יסוד של הצדק הטבעי, החל על כל החלטה הפוגעת בעובד — לרבות בתקופת ניסיון.
הצד הנתבע: תקופת הניסיון נועדה לבחינה הדדית; חיוב בשימוע מלא מרוקן את מהותה מתוכן.
בית הדין קבע כי חובת השימוע חלה גם בתקופת ניסיון, בכפוף להיקף ומידה המתאימים לנסיבות:
״חובת השימוע חלה לפני קבלת החלטה הפוגעת בעובד, אף בתקופת ניסיון, אלא אם הוסכם מפורשות אחרת.״
בית הדין איזן בין זכות הניהול של המעסיק לבין זכויות העובד. נקבע כי היקף השימוע בתקופת ניסיון רך יותר — אין צורך בהליך פורמלי מלא — אך יש לתת לעובד הזדמנות נאותה להשמיע את עמדתו טרם ההחלטה.
הערעור נדחה. נפסקו פיצויים בגין פגם בהליך, אף שעצם ההחלטה לסיים את ההעסקה נמצאה במתחם הסבירות. הוצאות בסך 8,000 ₪.